לפני מספר שנים כשהגננת של בני הבכור התקשרה לומר לי שהצוציק בן השלוש מאוד רוצה חברים אבל לא יודע איך להוציא אל הפועל את המשימה הבלתי אפשרית ומשליך חול על ילדי הגן במקום להצטרף למשחק לא יכולתי לעצור את הדמעות. ישבתי וחשבתי איך לעזור לו ובמשך כמה שעות כתבתי גרסא קצת יותר מבורדקת של חיפושינה. בערב הקראתי לו את הספר ולמרות שכמעט לא היו בו איורים תחושת ההזדהות שלו עם חיפושינה היתה מיידית, פתאום הוא הרגיש שהוא לא לבד, שיש עוד כמה "חיפושינות" בעולם שלא יודעות איך לשחק עם חבר בארגז החול ושגם הן קצת "מתבלבלות;  במקביל הוא שמח לגלות שגם במקרה הפוך, בו ילד או ילדה זורקים עליו חול או מכים אותו זה לא בגלל כעס אלא בגלל שהם בעצמם מבקשים להתחבר ורק "מתבלבלים" ולא יודעים איך להתקרב. קראנו יחד בספר כמה פעמים בלי לדבר יותר מדי על מה שקרה בגן ולא חלפו כמה ימים והגננת התקשרה לומר שהפלא ופלא, הילד מציע משחק והפסיק להשליך חול ולהכות כדי להתקרב. מאז הקראתי את הספר עשרות פעמים בגנים ובמסגרות השונות של הילדים והן לכל אחד משלושת בניי שהיו בצד המציק או "המוצק" לסירוגין ומרגש בכל פעם מחדש לחוש את תגובות הילדים.

את הספר ניתן להדפיס במדפסת ביתית לשימוש מיידי כך שלא צריך לחכות אפילו רגע כדי לעזור לילדים לקבל כלים בעניינים המקדמים את עולמם. 

מקווה שתהנו מהספר ותמצאו בו כלים לאפשר לילדים להזדהות ולקבל נחמה.

​