האסיר

באחד מבתי הכלא בהם לימדתי על הטוב שבאדם היה אסיר. קשוב במיוחד. הוא לא הקשיב רק לסיפור. היה קשוב אלי. למסר שאני מנסה להעביר. מנסה להשאיר. 

הוא שואל שאלות לא קלות. אני עונה. אנחנו מתקרבים. אחרי כל שיעור הוא ניגש לשאול עוד. להתייעץ קצת. ברור שהוא אדם ללא פחד. בעל מעמד בבית הסוהר. את זה מבינים די מהר.

יום אחד אני מגיע. הוא לא שם. אני שואל את הקבוצה. הם לא משתפים פעולה. אני מלמד. עוברים שבועות אולי חודשים. הוא חוזר. יושב מולי. לא רגוע בכלל. אני אומר שלום, מושיט יד. הוא קר אלי. אני לא מבין.

תוך כדי סיפור הוא פתאום אומר "הדרך הזו רק הורסת, פוגעת, לעשות טוב זה רק פוגע". אני שותק.

אני שואל למה והוא ממשיך, "בגללך קבלתי עונש, רק בגללך." אני מקשיב.  "כן. אתה אמרת שמי שפוגע צריך לתקן. אני פגעתי וניסיתי לתקן ובגלל זה אני שוב כאן. בכל חופשה הלכתי למי שנפגעו ממני וניסיתי לתקן. נתתי את כל מה שיש לי. אתה יודע מה קרה?" הוא לא ממתין לתשובה. "רק ניצלו אותי. לקחו ממני הכל. נשבע לך. מהפה של הילדים שלי לקחתי בשבילם. וכשכבר לא היה לי יותר מה לתת. כשידעו שנתתי יותר ממה שיכולתי.  שנגמר. הם הלכו והגישו עלי תלונה". אני מבין. במצב כזה אין בכלל דיון. כי אסיר בחופש לא יכול להתקרב למי שנפגע. "האמנתי לסיפורים הדפוקים שלך. אני פה. ואתה אשם". 

שקט בקבוצה. 

אני מתיישב על השולחן. העיניים שלי באדמה. אני לא יודע מה לענות. המחשבה הראשונה שעולה לי, 'מה גנדהי היה עונה? אבל אני לא גנדהי. לא קרוב'. אין לי כלום ואין לי תשובה. הזמן מרגיש נצח. קבוצה של עשרות עיניים מביטה בי.

***

אני נזכר בפגישה הראשונה עם איזה.

איך היא שאלה אותי אם אני יודע תנ״ך. אני מורה לתנ"ך. ובכל זאת חששתי משאלה קשה. 

"קין והבל אתה מכיר?" שאלה. "כן" עניתי. "אח פוגע באח. אלו החיים. עכשיו אתה יכול ללכת מכאן". 

רק רציתי ללמוד אצלה. אצל זו שהכירה אותו כל כך אישית. אז העזתי לענות "גם אם אח פוגע באח ואלו החיים אני רוצה ללמוד ממך על האמת ועל אי-אלימות. על הספר שכתבת. על הדוד הטוב שלך והחברות עם המהטמה גנדהי". היא הביטה בי. לקחה שרפרף. טיפסה לעבר המדף העליון בספריה שלה. היא כמעט בת 90. לקחה ספר שכתבה. הוסיפה הקדשה ונתנה לי.

***

בעודי עומד מול האסיר נזכרתי במשפט של גנדהי שמופיע בספר. "לפעמים קרע הוא קרע". 

הבטתי באסיר. עמוק בעיניים ואמרתי. 

"כנראה שאת זה לא ניתן לתקן. לפעמים קרע הוא קרע". הוא הקשיב. 

השיעור תם. הוא בא לומר תודה. נפרדנו באותו היום בידידות. מאז הוא לא חזר. שאלתי את הקבוצה איפה הוא? ענו שהוא בחר לצאת מהשיעור וללכת לעבודה בכלא.

***